קיץ 2005, טסתי לטיול בסקוטלנד - אדינברו, גלזגו ובעיקר מסלול ההליכה הארוך בסקוטלנד בן 154 ק"מ - הWest Highland Way מפאתי גלזגו עוד לפורט וויליאם הגשומה למרגלות ההר הגבוה בבריטניה הבן נביס, מסלול מדהים, נוף עוצר נשימה, אבל לא על זה הפוסט הזה, שבוע לפני כן הייתי בלונדון וביקרתי בפסטיבל הבירה בריטי הגדול - Great British Beer Festival, ביקרתי בו גם ב2006 וב2009 אבל נחזור ל2005, הפסטיבל נערך באולם אולימפיה שבקנזינגטון כפי שנערך שם גם ב14 השנים הקודמות, לנתי בהוסטל סמוך, הגעתי אחר הצהריים, לא בטוח היכן בדיוק נמצא האולם, כאשר אני מגיע למבנה ויקטוריאני מרשים וגדול, מעבר לדלתות והחלונות אני מתחיל לראות מספר רב של אנשים עם פיינטים ביד, עדיין לא מבין בדיוק לאן הגעתי אבל ההתרגשות מתחילה לעלות, אני מגיע לכניסה, מתרשם מהגודל ולפני עשרות דוכנים של מבשלות בריטיות, גדולות וקטנות וכמות ברזים שלא נגמרת, היכן שלא מסתכלים, מיותר להגיד שהייתי בהלם טוטאלי, לא ראיתי שום דבר דומה לפני כן, פשוט נעמדתי במקום עם תחושה של הגעתי לגן עדן, לא יודע מה לבחור, איפה להתחיל, בסוף הלכתי על בירת מיילד(Mild) של מבשלת קיינס מליברפול, סגנון דיי נכחד של בירה(וחבל), סגנון שבדרך כלל נע בין 3% עד 4% אלוכוהול, עדינה, קרמלית וקצת קלויה עם מרירות מאד נמוכה וגוף קל, סיפתח מצויין ל5 ימים נהדרים שהסתיימו לי קצת מהר מידי(אני בטוח שהכבד אמר לי תודה), לפני שאפרט לגבי הפסטיבל, קצת על ההיסטוריה שלו והאירגון שעומד מאחוריו CAMRA - Campaign For Real Ale:
הבריטים הם עם מוזר, כשאני אומר מוזר אני מתכוון לנורמלי, את האירגון הזה הם הקימו בשביל לשמר האייל, לעומת הלאגרים האירופאים וגם האמריקאים, בירות שתן התפלות המשעממות וחסרות האופי שהחלו לתפוס יותר ויותר שמאחוריהן תאגידי ענק שדורסים כל מה שנמצא בדרכן, האייל אצל הבריטים זה חלק מהמסורת, חלק ממי שהם, לא משמרים כאן רק את המשקה עצמו, מדובר בהיסטוריה שלמה, מדובר באומנות, אומנות הבישול של האייל, כאשר שמים לב לכל חומר גלם, שמים לב לכל שלב ושלב בתהליך, לריח, ליצירת פרופיל הטעמים כאשר הבירה היא טבעית לחלוטין, לא מוסיפים לה פחמן דו חמצני, התסיסה שלה היא טבעית לגמרי בגלל השמרים, כל בירה ייחודית בפני עצמה, כל בירה והאופי שלה כאשר מספר האופציות הוא אינסופי, המזיגה היא מה שקרוי Gravity Pull כלומר כמו ששאבו מים פעם, בעזרת משאבה ידנית ובעזרת כוח המשיכה, האירגון הזה שכולו מופעל על ידי מתנדבים עם תשוקה עצומה למסורת, לבריטיות, לבירה, לאייל והדבר ניכר כשמדברים איתם, כמה התלהבות, כמה ברק בעיניים, תענוג.
כיום האירגון מונה מעל 100 אלף חברים.
האירגון עצמו הוקם ב1971 כמחאה להשתלטות בירות השתן על השוק והצטמצמות האיילים, הופעתם של תאגידי ענק אל מול המבשלות העצמאיות, בעלי המלאכה האמיתיים, העובדה שפחות ופחות בריטים לא רק שלא שותים אלא פשוט לא נחשפים לאיילים(בגלל מסעות הפירסום האגרסיבים של התאגידים) כי גם הם הורגלו לזה שבירה זה מין נוזל צהבהב ותוסס שכל תפקידו זה לדפוק לך את הראש, הם בכלל לא היו מודעים למה שיש מאחוריה, שיש עולם חוויתי שלם שהם מפספסים.
האירגון הזה מארגן פסטיבלים בגדלים שונים בכל רחבי בריטניה כל השנה, אך הגדול מכולם כאמור זה הGBBF, פסטיבל זה קיים מ1977, עד 1991 הוא נדד כל כמה שנים ממקום למקום ברחבי בריטניה כאשר ב1991 ועד היום הוא נערך באופן קבוע בלונדון, בשבוע הראשון של כל אוגוסט, אני הגעתי לפסטיבל בפעם הראשונה כשהוא נערך בפעם ה14 ואחרונה באולימפיה, אולם ויקטוריאני מרשים ויפה, מאד מואר ומתאים לפסטיבלים מהסוג הזה, אבל מה לעשות, כשמספרי המבקרים עולים משנה לשנה גם המקום הדי גדול לכשעצמו נהיה קטן מידי אז בשנה שלאחר מכן הוא עבר לארל'ס קורט, מרכז תערוכות וירידים עצום, נראה כמו האנגר ענק שגדול פי כמה מאלה שלנו בת"א.
אז מה יש לנו שם בפסטיבל? יש 5 ימים ארוכים, כ400+ בירות בריטיות מהמבשלה הגדולה ביותר עד החדשה והקטנה ביותר שמציגה שם בפעם הראשונה, כל דוכן מחולק לפני איזורים גיאוגרפים כך שיש מבשלות גם מהחורים הכי נדחים בממלכה, רובם מחביות, ישנו חלק שכולו מוקדש לסיידרים ופרי(Perry - סיידר אגסים) מאה סוגים שונים בערך הנעים בין מתוקים מאד ליבשים מאד, כולם מחביות עץ קטנות, טובים ושונים למדי מהסיידרים המסחריים שמגיעים לארץ, מכל מיני חוות שמייצרות אותם, יש חלק בתוך הפסטיבל, דוכן ענק של עשרות חביות ובקבוקים של בירות מכל העולם בערך כ200 סוגים, כלומר בירות לא בריטיות, מגוון עצום של בירות אמריקאיות שהן יצרתיות ושוברות גבולות בכל הקשור למה בירה יכולה או אמורה להיות, התפוצצות של טעמים, הרבה בירות בלגיות והולנדיות, גם מגוון מרשים מגרמניה וממדינות נוספות, את האמת, כמה שאני אוהב איילים בריטיים הדוכן הזה הוא המסקרן ביותר, שם ב2005 טעמתי לראשונה בירה בסגנון Imperial IPA ה90 Min. Dogfish head, בירה בה הכשות היא המרכזית ונותנת את הטון, מעולה. ב2006 היה שם אימפריאל סטאוט פיני, משהו מטורף לחלוטין, על סף המוגזם, סטאוט שהוא שילוב של אספרסו סופר חזק, שוקולד מריר מהסוג של כמעט 100% מוצקי קקאו וכמות כשות לא שפויה, אני חושב שאיבדתי את התחושה בלשון לכמה דקות טובות. ב2009 הבירה הבולטת היתה האימפריאל פורטר של דה מולן ההולנדית שהגיעה בחבית עץ גדולה, היא היתה סמיכה, קלויה ושוקולדית, תענוג.
מעבר לבירות יש דוכני אוכל, נקניקיות מכל מיני סוגים מהגרמניות הגדולות ועד לבריטיות עם תיבולים שונים ומשונים, המבורגרים, אפילו אחד מבשר יען(דרום אפריקנים), חטיפים לצד הבירה, פיצוחים, תפוצ'יפס מתוצרת עצמית, בשר מיובש, יש אוכל הודי, יש אוכל מזרח תיכוני ואפילו לצימחונים יש מה לאכול שם, 8 הופעות חיות במהלך ה5 ימים, מייצגים, לא חסר מה לעשות ומה לשתות, לא יכול לחכות עד הפעם הבאה...
תודה לאילן וזיו שהצטרפו אלי ב2006(וחגי ליום אחד) ואלעד שהיה איתי ב2009(שם היינו יומיים כי היינו צריכים להגיע לאירלנד).
הבריטים הם עם מוזר, כשאני אומר מוזר אני מתכוון לנורמלי, את האירגון הזה הם הקימו בשביל לשמר האייל, לעומת הלאגרים האירופאים וגם האמריקאים, בירות שתן התפלות המשעממות וחסרות האופי שהחלו לתפוס יותר ויותר שמאחוריהן תאגידי ענק שדורסים כל מה שנמצא בדרכן, האייל אצל הבריטים זה חלק מהמסורת, חלק ממי שהם, לא משמרים כאן רק את המשקה עצמו, מדובר בהיסטוריה שלמה, מדובר באומנות, אומנות הבישול של האייל, כאשר שמים לב לכל חומר גלם, שמים לב לכל שלב ושלב בתהליך, לריח, ליצירת פרופיל הטעמים כאשר הבירה היא טבעית לחלוטין, לא מוסיפים לה פחמן דו חמצני, התסיסה שלה היא טבעית לגמרי בגלל השמרים, כל בירה ייחודית בפני עצמה, כל בירה והאופי שלה כאשר מספר האופציות הוא אינסופי, המזיגה היא מה שקרוי Gravity Pull כלומר כמו ששאבו מים פעם, בעזרת משאבה ידנית ובעזרת כוח המשיכה, האירגון הזה שכולו מופעל על ידי מתנדבים עם תשוקה עצומה למסורת, לבריטיות, לבירה, לאייל והדבר ניכר כשמדברים איתם, כמה התלהבות, כמה ברק בעיניים, תענוג.
כיום האירגון מונה מעל 100 אלף חברים.
האירגון עצמו הוקם ב1971 כמחאה להשתלטות בירות השתן על השוק והצטמצמות האיילים, הופעתם של תאגידי ענק אל מול המבשלות העצמאיות, בעלי המלאכה האמיתיים, העובדה שפחות ופחות בריטים לא רק שלא שותים אלא פשוט לא נחשפים לאיילים(בגלל מסעות הפירסום האגרסיבים של התאגידים) כי גם הם הורגלו לזה שבירה זה מין נוזל צהבהב ותוסס שכל תפקידו זה לדפוק לך את הראש, הם בכלל לא היו מודעים למה שיש מאחוריה, שיש עולם חוויתי שלם שהם מפספסים.
האירגון הזה מארגן פסטיבלים בגדלים שונים בכל רחבי בריטניה כל השנה, אך הגדול מכולם כאמור זה הGBBF, פסטיבל זה קיים מ1977, עד 1991 הוא נדד כל כמה שנים ממקום למקום ברחבי בריטניה כאשר ב1991 ועד היום הוא נערך באופן קבוע בלונדון, בשבוע הראשון של כל אוגוסט, אני הגעתי לפסטיבל בפעם הראשונה כשהוא נערך בפעם ה14 ואחרונה באולימפיה, אולם ויקטוריאני מרשים ויפה, מאד מואר ומתאים לפסטיבלים מהסוג הזה, אבל מה לעשות, כשמספרי המבקרים עולים משנה לשנה גם המקום הדי גדול לכשעצמו נהיה קטן מידי אז בשנה שלאחר מכן הוא עבר לארל'ס קורט, מרכז תערוכות וירידים עצום, נראה כמו האנגר ענק שגדול פי כמה מאלה שלנו בת"א.
אז מה יש לנו שם בפסטיבל? יש 5 ימים ארוכים, כ400+ בירות בריטיות מהמבשלה הגדולה ביותר עד החדשה והקטנה ביותר שמציגה שם בפעם הראשונה, כל דוכן מחולק לפני איזורים גיאוגרפים כך שיש מבשלות גם מהחורים הכי נדחים בממלכה, רובם מחביות, ישנו חלק שכולו מוקדש לסיידרים ופרי(Perry - סיידר אגסים) מאה סוגים שונים בערך הנעים בין מתוקים מאד ליבשים מאד, כולם מחביות עץ קטנות, טובים ושונים למדי מהסיידרים המסחריים שמגיעים לארץ, מכל מיני חוות שמייצרות אותם, יש חלק בתוך הפסטיבל, דוכן ענק של עשרות חביות ובקבוקים של בירות מכל העולם בערך כ200 סוגים, כלומר בירות לא בריטיות, מגוון עצום של בירות אמריקאיות שהן יצרתיות ושוברות גבולות בכל הקשור למה בירה יכולה או אמורה להיות, התפוצצות של טעמים, הרבה בירות בלגיות והולנדיות, גם מגוון מרשים מגרמניה וממדינות נוספות, את האמת, כמה שאני אוהב איילים בריטיים הדוכן הזה הוא המסקרן ביותר, שם ב2005 טעמתי לראשונה בירה בסגנון Imperial IPA ה90 Min. Dogfish head, בירה בה הכשות היא המרכזית ונותנת את הטון, מעולה. ב2006 היה שם אימפריאל סטאוט פיני, משהו מטורף לחלוטין, על סף המוגזם, סטאוט שהוא שילוב של אספרסו סופר חזק, שוקולד מריר מהסוג של כמעט 100% מוצקי קקאו וכמות כשות לא שפויה, אני חושב שאיבדתי את התחושה בלשון לכמה דקות טובות. ב2009 הבירה הבולטת היתה האימפריאל פורטר של דה מולן ההולנדית שהגיעה בחבית עץ גדולה, היא היתה סמיכה, קלויה ושוקולדית, תענוג.
מעבר לבירות יש דוכני אוכל, נקניקיות מכל מיני סוגים מהגרמניות הגדולות ועד לבריטיות עם תיבולים שונים ומשונים, המבורגרים, אפילו אחד מבשר יען(דרום אפריקנים), חטיפים לצד הבירה, פיצוחים, תפוצ'יפס מתוצרת עצמית, בשר מיובש, יש אוכל הודי, יש אוכל מזרח תיכוני ואפילו לצימחונים יש מה לאכול שם, 8 הופעות חיות במהלך ה5 ימים, מייצגים, לא חסר מה לעשות ומה לשתות, לא יכול לחכות עד הפעם הבאה...
תודה לאילן וזיו שהצטרפו אלי ב2006(וחגי ליום אחד) ואלעד שהיה איתי ב2009(שם היינו יומיים כי היינו צריכים להגיע לאירלנד).
